שיטת הרמב"ם בגזל עכו"ם

א) כתב הרמב"ם בהל' גזילה (פ"א ה"ב) "אסור לגזול כל שהוא דין תורה אפי' גוי עובד ע"ז אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו יחזיר." וכבר תמה הכס"מ שם דהיאך כתב שאסור לעשוק את הגוי, הא כתיב לא תעשוק את רעך דמשמע לאפוקי גוי. ותי' דע"כ לא נתכוין הרמב"ם אלא לומר דהיכא דאיכא חילול השם אסור, דעושק הוא כמו הפקעת הלואתו, ודייק הרמב"ם לכתוב אסור לגזלו או לעשקו, ולא כתב עובר עליו בלא תעשה לומר שאין איסור זה מה"ת, עכ"ד.

ומדברי הכס"מ משמע שהבין דדעת הרמב"ם היא דגזל ועושק עכו"ם אינו אסור אלא מדרבנן משום חילול השם, וכ"כ הר"ן בסנהדרין (נז. ד"ה כותי) בדעת הרמב"ם. אלא דמלשון הר"ן משמע שהבין דהרמב"ם פסק כמ"ד גזל עכו"ם מותר, רק ס"ל דאף להך מ"ד אסור מדרבנן במקום חילול השם. אך אפשר לפרש כוונת הרמב"ם באופן אחר, דלעולם פסק כמ"ד גזל עכו"ם אסור וס"ל דאין איסור זה אלא מדרבנן משום חילול השם וקרא אסמכתא בעלמא הוא, וכמו שפי' הב"ש בדעת רש"י בסנהדרין והתוס' בסוגיין. [אמנם הב"ש בעצמו ביאר דעת הכס"מ באופן אחר לגמרי, דכוונתו לחלק לדעת הרמב"ם בין עושק וגזל, דרק עושק עכו"ם (דהיינו הפקעת הלואתו) אסור מדרבנן אבל גזילו אסור מה"ת. אך נראה דלכאורה קשה לחלק בין עושק לגזל לדעת הרמב"ם, וכבר העיר על כך בחוט המשולש שם (ד"ה והנה), ודו"ק.]

אמנם הש"ך (סי' שנט ס"ק ב) השיג על הכס"מ שהרי כתב הרמב"ם בהל' גניבה (פ"א ה"א) "כל הגונב ממון משו"פ ומעלה עובר על ל"ת שנאמר לא תגנובו וכו' וא' הגונב ממון ישראל או הגונב ממון גוי עובד ע"ז וכו'." ומזה מבואר שגניבת הגוי אסורה בלאו, ומסתבר דה"ה נמי גזל הגוי, וכמו שהשוה אותם המ"מ בריש הל' גניבה "דגזל הגוי אסור וה"ה לגנבו", וכ"כ היש"ש (סי' כ). וא"כ הדרה קושיא לדוכתה דהיאך כתב הרמב"ם שאסור לעשוק את הגוי, הא כתיב רעך. ועוד, הא עושק אינו אלא הפקעת הלואה, ובגמ' בסוגיין מבואר דהפקעת הלואתו של הגוי אינה אסורה אלא משום חילול השם.

ועי' במנ"ח (מ' רכד) שרצה לחלק בין גזל לגניבה, דגניבת הגוי אסורה בלאו ואילו גזל הגוי אינו אלא מדרבנן. והכי מדוייק מלשון הרמב"ם, שרק בהל' גניבה כתב שעובר בלאו, ואילו בהל' גזילה כתב רק שאסור לגזול את הנכרי. וכבר העיר על כך בחי' הר"ן לסנהדרין שם. וביאר המנ"ח בטעם החילוק שהלאו דגזילה הוא מחמת הפסד ממון הנגזל, ואולי לא חסה התורה על הפסד ממון הגוי כמו הפסד ממון הישראל, אבל הלאו דגניבה הוא מחמת המדה רעה שבמעשה הגניבה, ובזה אין לחלק בין ישראל לגוי. [ועי' ביש"ש שם שהעלה מעין סברא זו כדי לפרש האיסור דרבנן דגזל וגניבת עכו"ם, דאינו משום חילול השם כמו שפי' רש"י אלא כדי להרחיק את עצמו מן הכיעור ושלא ירגיל את עצמו בגו"ג. אבל המנ"ח בא לפרש כך בעיקר גדר הלאו דגניבה.]


ב) אך צ"ע בזה, שהרי כתב הרמב"ם בהל' גזילה (פ"ז ה"ז) "הנשבע לגוי משלם את הקרן ואינו חייב בחומש שנאמר וכחש בעמיתו." ומזה שהוצרך למעט נשבע לגוי בשקר מחיוב חומש משמע דחייב לשלם לו קרן מה"ת. ועוד, דמדברי הרמב"ם בהל' גזילה (פי"א ה"ד) משמע שאסור להטעות את הגוי אף היכא דליכא חילול השם, ובהל' גניבה (פ"ז ה"ח) קיליף ליה מ"וחשב עם קונהו", ומשמע דאין זה ענין לחילול השם כלל. ובכלל קשה לפרש שהרמב"ם אסר עושק וגזל עכו"ם רק במקום חה"ש, הרי לא הזכיר חה"ש כלל בריש הל' גזילה.

לכן פי' בחוט המשולש (סי' יד) [ומעין זה כתב במרומי שדה בסוגיין, אך קצת באופן אחר] דלעולם סובר הרמב"ם דגזל עכו"ם אסור מה"ת לא מלאו דלא תגזול וגם לא מקרא דר"ע אלא מקרא אחרינא. דהנה איתא בהמשך הסוגיא "אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא גזל כנעני אסור וכו' דאמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ד' אלקיך נותן לך בזמן שהן מסורים בידך ולא בזמן שאינם מסורין בידך." הרי מבואר בקרא שאסור לאכול ממון הגוי, ומה"ט גופא יש לאסור גם הפקעת הלואתו ועשקו, שהרי גם באלו הוא אוכל ממון הגוי שבידו.

ומאי דהוצרך הרמב"ם לקרא ד"וחשב עם קונהו" למילף דאסור גם להטעות את הגוי י"ל דהך קרא לא בא אלא לאשמועינן דאף היכא שאינו נוטל ממון העכו"ם מיד ליד וגם לא בא ממונו לידו בתורת חיוב חזרה, מ"מ חשיב כאכילת ממון הגוי. [ומאי דקאמר בסוגיין דטעותו מותרת היינו כשטעה מעצמו, דבכה"ג מותר שלא במקום חה"ש]. ונראה דלגבי עושק והפקעת הלואה לא איצטריך קרא, דהא מבואר בב"מ (קיא.) ד"זה הוא עושק זה הוא גזל, ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין", הרי דמסברא עושק וגזל תרוייהו כי הדדי נינהו.

אלא דצ"ע מהא דאמר רבא דהפקעת הלואת הגוי מותרת שלא במקום חה"ש. וי"ל שהרמב"ם לית ליה דרבא. דהנה הקשו בגמ' אהא דאמרינן במתני' דאין פורטין מתיבת המוכסין, והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ומשני דמיירי במוכס שאין לו קצבה, א"נ במוכס העומד מאליו. ולהלן איתא "רב אשי אמר במוכס כנעני, דתניא ישראל וכנעני אנס שבאו לדין אם אתה יכול לזכהו בדיני ישראל זכהו ואמור לו כך דינינו, בדיני כנענים זכהו ואמור לו כך דינכם, ואם לאו באין עליו בקעיפין דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר אין באין עליו בעקיפין מפני קידוש השם." ופי' רש"י דרב אשי מביא ראיה מהא דר"ע דמותר לגזול מן העכו"ם היכא דליכא חילול השם, ועל זה קמקשה הגמ' דר"ע אסר גזל עכו"ם אף היכא דליכא חילול השם, ומשני רבא כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו. פי' דהברחת המכס הוא כמו הפקעת הלואה, והיינו דרב אשי מביא ראיה מדברי ר"ע דס"ל דהך ברייתא מיירי בהפקעת הלואה, ולכן ליכא איסור שלא במקום חה"ש.

אמנם מדברי הרמב"ם מבואר שלא הבין כך בדברי הגמ'. דהנה כתב הרמב"ם בהל' גזילה (פ"ה ה"ט, י"א) "בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונן מן הגזל מפני שמלאכתן גזלנות כגון המוכסין והליסטין אסור ליהנות מהן וכו'. בד"א שהמוכס כליסטים בזמן שהמוכס גוי או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה וכו'." הרי שהבין הרמב"ם בכוונת רב אשי דכל שהמוכס הוא גוי מותר להבריח את המכס משום דחזקתו גזלן, דאע"פ שהוא עומד מחמת המלך מסתמא הוא כמוכס שאין לו קצבה. וכן פי' המ"מ שם. [ועיי"ש שהוסיף דכנראה שהרמב"ם הבין דרב אשי קאי לא רק אמתני' דנודרין להרגין אלא אף אמתני', וכבר דנו בזה הראשונים בסוגיין.]

אך הק' הלח"מ דא"כ איזה ראיה קמייתי רב אשי מהך ברייתא דישראל וגוי שבאו לדין, דמה שייך האי פלוגתא להברחת המכס, הא טעמא דרב אשי משום דחזקתו נוטל יותר מן הראוי לו. וכתב בהגהות הגר"א שם שהרמב"ם לא גרס "כדתניא" אלא "תניא" ומילתא באפי נפשה היא. אבל בחוט המשולש שם (ד"ה וע"כ) ביאר באופן אחר, דרב אשי מביא ראיה לא משיטת ר"ע בברייתא אלא מתחילת הברייתא שאם אתה יכול לזכהו בדיני כנענים זכהו ואמור לו כך דינכם. דהכא בדיני ישראל אף אם המוכס חזקתו גזלן עדיין אסור להבריח את המכס, דמה שהוא כדי קצבה דינא דמלכותא דינא, וכמש"כ הב"י (חו"מ סי' שסט, עמ' רה) והרמ"א שם (ס"ה) [ודלא כדעת הרא"ש בנדרים (כח.)]. אמנם בדיני כנענים אינו כן, דהיכא דמתיירא שלא יגזול ממנו מותר לו להבריח את עצמו מן המוכס, ואע"ג דעי"ז מבריח את של הגזלן ג"כ, מ"מ כיון שעושה כן כדי שלא יגזול ממנו, בדיניהם אינו עושה שלא כהוגן. וי"ל דכוונת רב אשי היא דמותר להבריח את עצמו ממוכס גוי משום דחזקתו גזלן ובכה"ג בדיניהם רשאי להבריח.

ג) נמצא לפ"ז דאע"ג דהרמב"ם פסק כרב אשי דבמוכס כנעני מותר להבריח את המכס מ"מ אינו צריך לפרש דהפקעת הלואת הנכרי מותרת שלא במקום חילול השם. ויש להוסיף דמה שלא רצה הרמב"ם לפרש כרש"י היינו משום דס"ל דהואיל ובגמ' ב"מ (קיא.) השוו גזל לעושק, מהיכא תיתי לחלק ביניהם לענין גוי, לכן יותר מסתבר לומר דאף הפקעת הלואת הגוי אסורה.

ולפ"ז מאי דפריך מר"ע אדר"ע אין זה מדברי רב אשי כלל, דלדידיה אף הפקעת הלואת הגוי אסורה, וא"כ לא שייך ליישב כדרבא. אלא הגמ' מקשה בעצמה ומתרצה. ובאמת לרב אשי ע"כ צריך ליישב דברי ר"ע באופן אחר, וכתב בחוט המשולש שם דאולי תרי תנאי ואליבא דר"ע – פי' דפליגי אי ר"ע סובר גזל עכו"ם אסור או מותר (שלא במקום חה"ש).

ועיי"ש בחוט המושלש שהביא ראיה גדולה לשיטת הרמב"ם מדברי הרי"ף. שהרי הרי"ף הביא הך דרב אשי במוכס כנעני כדתניא ישראל וכותי וכו' עד ר"ע אומר אין באין וכו', ולא הביא כל הסוגיא דפרכינן מר"ע אדר"ע ומשנינן כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו. וצ"ע אמאי הביא רק חלק מהסוגיא. וי"ל שהרי"ף פסק כרב אשי, וס"ל דלא קיי"ל כהך דרבא כלל. ורב אשי מביא ראיה מתחילת הברייתא וכמו שנתבאר. ומעניין שלבסוף כתב הרי"ף דגזל עכו"ם אסור מקרא ד"ואכלת את כל העמים", ולא הזכיר הך ד"אחרי נמכר וגו'" ו"וחשב עם קונהו", דמקרא ד"ואכלת" ילפינן דאף הפקעת הלואת הגוי אסורה מה"ת, דהואיל וקיי"ל כרבא דע"ע גופו קנוי א"כ מקרא ד"אחרי נמכר וגו'" א"א למילף דהפקעת הלואת הגוי אסורה דהתם לא מיירי בהפקעת הלואתו אלא בגזל ממש.

ועפי"ז יש ליישב מה שהק' הראשונים דהיכי פליג רב הונא אמר רב אר"ע. עי' בשטמ"ק שהביא מהרמ"ה דלא קיי"ל כהך דר"ע, דהא קיי"ל כרב אשי דהפקעת הלואת הנכרי מותרת, וגם קיי"ל דע"ע אין גופו קנוי ודלא כרבא דהא איתותב רבא [עי' בקוה"ע (סי' נז)], לכן ע"כ צ"ל ד"אחרי נמכר גאולה תהיה לו" אין זה משום דגזל עכו"ם אסור אלא משום חילול השם בלבד, ורק מהא ד"ואכלת וגו'" ילפינן דגזל עכו"ם אסור בכל גווני. ועוד הביא מהרא"ש דתרוייהו צריכי, דאי לא כתיב אלא קרא ד"אחרי נמכר" הו"א דרק היכא שהגוי האמין לישראל דאיכא חילול השם גדול אז אסור לגזול ממנו משא"כ כשחטף מידו, ואי כתיב רק "ואכלת וגו'" הו"א דרק כשחטף ממנו אסור אבל בע"ע דדמי להפקעת הלואה סד"א דמותר קמ"ל.

אך לפי דברי החוט המשולש יש ליישב באופן אחר, דמקרא דרב הונא איכא למילף דאף הפקעת הלואת העכו"ם אסורה משום דגם זה מיקרי אכילת ממון הגוי, ולעולם רב הונא לא פליג אר"ע כלל אלא בא להוסיף עליו. [ואולי מה"ט הביאו הך דרב הונא לאחר דברי רבא, לומר דלהך קרא ד"ואכלת" אפשר לחלוק על סברת רבא.] וכנראה שכך הבינו הרי"ף והרמב"ם בדברי הגמ'.

היוצא מדברינו דלדעת הרמב"ם גזל עכו"ם והפקעת הלואתו ועשקו הכל אסור מה"ת, אך לא מהלאו דלא תגזול אלא מקרא ד"ואכלת את כל העמים" דאסור לאכול ממונו של הגוי.